תליון אם אשכחך ירושלים

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא …

היו עולין לירושלים

כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.

כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים,

התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.

אמרו לו – מפני מה אתה מצחק?

אמר להם – מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?!

אמר להן לכך אני מצחק

שהרי אמר הכתוב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו"

וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?

אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני!

אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.

באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש".

בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם"

עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה

הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה

עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה

בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.

בלשון הזה אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו"

(תלמוד בבלי מסכת מכות)

את התליון המיוחד הזה ישבנו ועיצבנו יחד עם חתן יפה עיניים לכבוד ארוסיו.

אנחנו לא שכחנו את ירושלים מעולם.

והיום, בדור המופלא שלנו, זכינו גם לראות במו עינינו, זקנים וזקנות יושבים ברחובות ירושלים כנבואתו של זכריה.

ורק מחכים אנו

לבית חיינו

מהרה יבנה מקדשנו

ואור חדש על ציון תאיר

ותחזינה עינינו