עגילי שערי ההר קטן

שלום!

-שלום וברכה!

אני .. לגבי העגילים…

–  כן, זה מה שאנחנו עושים כאן.

איך אני אסביר לך? תשמע…

אני מביט בדוברת. בחורה נעימה, נבונה ושקטה. נראה שהיא מחפשת משהו, ומנסה להסביר את אשר על ליבה.

“תראה… אני בעניין של משיח.

כאילו…חושבת עליו הרבה. זה משהו שמאוד מדבר אליי.

תתפלא, אפילו כשאני בוכה, ולא משנה על מה, המילים הראשונות שיוצאות לי מהפה, זה חסרון המשיח.

הנושא של כל החיסרון בעולם, במציאות, בחיים.

ועל ההשלמה של הכל שמבטאת המילה משיח.”

אני ממשיך להקשיב, ואל ליבי מתגנב קמצוץ של קנאה. מי היא זאת העומדת לפני וחיה בתודעה שכזו?

“יותר מזה, אומר לך.

אומרים, שיפה להכין חליפה מיוחדת בארון, שנלבש אותה ביום שיבוא המשיח.”

(אני לעצמי – סיפורים על אנשים שהכינו חליפה כזו, מוכרים. אבל בימינו?)

“ואני, כמובן, לא אכין חליפה, זה של רבנים.

חשבתי על שמלה.

שמלה מיוחדת ליום שבו יבוא המשיח.

אבל שמלה, זו אופנה מתחלפת.

מי יודע אם זה יתאים לי בדיוק ביום שבו יבוא המשיח? אני צריכה משהו יותר קבוע.”

(שוב לעצמי – וואו, לאילו רזולוציות היא יורדת!)

“בקיצור, אני רוצה עגילים שיהיו שמורים אצלי ליום שבו יבוא המשיח, ואז אענוד אותם לכבודו.”

ישבנו ודיברנו קצת, לנסות להפוך את הסיפור שלה למשהו מוחשי.

זה לא צריך להיות משהו סימבולי מידי, כמו עגיל שמצויר עליו המקדש, או המשיח, גם לא חמור לבן (סתם…). זה צריך להיות משהו מעודן, אבל שיזכיר לי את הגאולה.

חשבתי חשבתי וחשבתי.

ופתאום פעמון מצלצל בראש. גלינג!

זה בדיוק “שערי ההר”.

זוג עגילי זהב, עליהם נמצא עיטור מתוך מכלול עיטורים המגולפים באולם המבואה של שערי חולדה, מתחת להר הבית – המתוארכים לתקופתו של הורדוס, משפץ המקדש!

מיהרתי להראות לה אותם. ולהסביר לה בקצרה את הסיפור – זה עיטור, כך אמרתי לה, שנמצא בראש אחת מארבע כיפות אבן, באולם המבואה של שערי חולדה מתחת להר.

אני חושב שזה בדיוק מה שחיפשת.

אני מסתכל עליה, והיא שותקת.

לעצמי אני אומר – אה! כנראה אותך זה ריגש, אבל אליה זה משום מה לא מדבר…

אני שוב מסתכל, והיא ממשיכה לשתוק, שתיקה קצת מוזרה.

ואז היא פותחת –

“אני פשוט קצת רועדת, זה זוג העגילים הראשון שהמבט שלי ננעל עליו כשנכנסתי לכאן… ומעבר לזה אני לא יכולה להגיד כלום”

את התשלום היא ביצעה באופן ארצי לגמרי.

אבל, נראה היה, שהשמים מפיקים אור נעים אל בין הספרות של פרטי כרטיס האשראי,

וזוך טלול בערפלי טוהר של תחילת הסתיו ריווה את אויר החדר.

יום רביעי לעשרת ימי תשובה

ה”א אלפים תי”ו שי”ן עי”ן טי”ת לבריאת העולם.

יום עיון במדרשת בינת

שבות רחל