טבעת מקדש

אבותינו כספו אל הארץ,

אל החרות, והשפה העברית,

וצבא, ומדינה, ועליה חופשית, וממשל,

ושרים וחברי כנסת, ובניה וכבישים,

ושלמת בטון ומלט.

ואנחנו מה?

אנחנו

חשים בו,

בזרם הדקיק

הממלא את הלב בערגה שאין כמותה.

אל המקום

אשר בחר בו ה’.

אל המקום בו נושקים שמים לארץ.

אל געגוע צרוף כיסופים.

אל הטל המפכה.

ודמעות אלו מניין הן?

משמחה? מגעגוע?

השיבנו ה’ אליך ונשובה.

ואנחנו, בסטודיו שלנו

רצינו לתת צורה לכיסופים,

דמות לגעגוע,

והנה הוא לפניכם – תכשיט מקדש.

באהבה.