מפרט ומידע נוסף
תליון קישוט, בהשראת דמות הכרובים
קוטר: 30 מ"מ
עובי: 0.9 מ"מ
משקל מוערך: כ-5 גרם
*חלק מהמוצרים לא תמיד נמצאים במלאי זמין, ומשך הייצור שלהם אורך עד כשבעה ימי עסקים. ניתן ליצור עמנו קשר על מנת לוודא מלאי. בכל מקרה תשלח הודעה בעניין לאחר ההזמנה.
₪4,642
סיפור של תכשיט
רבי שמעון בן לקיש, חכם מחכמי ארץ ישראל הגדולים שעמדו לנו, מתאר את מעשה כניסתם של הרומאים לקודש הקודשים:
אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו גויים להיכל ראו כרובים המעורים זה בזה (רש"י – כאיש הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו).
הוציאון לשוק ואמרו – ישראל הללו, שברכתם ברכה, וקללתם קללה – יעסקו בדברים הללו?!
מייד הזילום (זלזלו בהם)
שנאמר – "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה". (יומא נד:)
הרומאים לא הבינו את המראה שראו.
חיבוק איש ואשתו, בתפיסתם, שייך לרבדים הנמוכים באדם.
הציפייה שלהם היתה לראות בתוך קודש הקודשים מראה הקשור לקדושה כפי שהם תופסים אותה, משהו נשגב, נעלה, ומרומם, ואולי גם על-אנושי.
אין להם, כנראה, יכולת להבין קדושה בחיבוק איש ואשתו, או בעובדה, שחיבוק כזה יכול לתאר את מערכת היחסים בין ישראל לקדוש ברוך הוא.
מבחינתם, ישראל – שיודעים לברך ולקלל, אמורים להיות נעלים מכל זה.
ולכן הזלזול הגדול.
רבנו פנחס מקוריץ, מגדולי החסידות, התקשה מאוד במאמר הזה של רבי שמעון בן לקיש.
הרי ידוע (גמרא בבלי, בבא בתרא צט.) שהכרובים היו מתחבקים או נפרדים בהתאם למערכת היחסים בין ישראל לקב"ה.
בזמן שעושים רצונו של מקום – ופניהם איש אל אחיו
ובזמן שאין עושים רצונו של מקום – נפרדים זה מזה, ופניהם לבית.
והנה, בשעה הקשה ביותר לישראל, בחורבן בית המקדש, וכניסת הרומאים אל תוך קודש הקודשים, בשעה שבה נחתם והסתיים בדם ואש ותמרות עשן פרק מכריע בתולדות מערכות היחסים בין ישראל לא-לוקיו – דוקא ברגע הזה, שואל רבי פנחס מקוריץ – היו הכרובים מעורים זה בזה?
ותשובתו של רבי פנחס, חיננית היא, ומפתיעה לא פחות.
והוא אומר כך – שימו לב, כיצד הדברים נראים בין איש לאשתו – לא תמיד האהבה ביניהם באה לידי ביטוי מופגן.
חלק גדול מהזמן היא כמוסה בלב, ונעלמת לפעמים בין טרדות היום-יום.
אחת הפעמים בהם היא מתגלה באופן ברור, היא שעת הפרידה – שם הם נצמדים בחיבוק ארוך וחם. בעיקר אם מדובר בפרידה ארוכה.
ועל כן (בבלי יבמות סב) –"חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך".
ואם כך הדברים בין איש לאשתו, קל וחומר הוא בין ישראל לאביהם שבשמיים – ובשעת פרידה גדולה זו – לקראת גלות ארוכה של כ-2000 שנה – אין מתאים מאשר חיבוק ארוך ומתמשך.
ולכן, בשעה זו של חורבן – בעיצומו של תשעה באב – נולדה נשמתו של משיח בן דוד.
כי באותו רגע של פרידה גדולה, היה גם חיבור גדול מאוד.
ומהרה ישוב הדוד אל הרעיה, באהבה בתענוגים.
במהרה בימינו.
אמן.
(הדברים מובאים בספר "בני יששכר" מאמרי חודש תמוז-אב, מאמר ג)
