טבעת ירושלים של זהב משובצת יהלומים

מידי פעם, אני זוכה להיות שותף בסעודת 7 ברכות.

החתן והכלה יושבים בראש השולחן, קצת ששים ושמחים, קצת לחוצים ולא נינוחים.

תמיד יש "פנים חדשות" שיכול להיות שהם לא מכירים כלל.

הרבה פעמים הם מעט נבוכים אל מול היחד החדש שלהם המוצג לעיני כל.

ותמיד מגיע בסוף החלק של דברי התורה.

אין לי, כידוע, שום דבר נגד דברי תורה. נהפוך הוא.

אבל, פעמים רבות, כאשר ניתן האות, נפתחת סדרת הרצאות מייאשת ודי מדכאת, של אנשים מבוגרים, שטורחים להסביר להם, שחיי הנישואין זה לא פיקניק, ומה שהם חווים עכשיו יעבור די מהר, וכדאי להם להתמודד ככה, ולהתמודד ככה, וצריך לשים לב לזה ולזה וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה על הדובר.

ואני שואל – למה?

מדוע צרה עינינו ביופיו של הזוג הצעיר?

הרי, אם חיי הנישואין מורכבים, הם יגלו זאת לבד, כמו שגם אתה, דובר יקר, כנראה, גילית לבד.

תן מקום ליופי, לטוהר, ולתום של הזוג הצעיר.

לתקוות, לעיניים המצפות, לחיוכים המבויישים.

זרת בזרת נוגעת.

יש במראה הזה כל כך הרבה דברים יפים, שאנחנו הבוגרים, בעלי הניסיון, כאילו, צריכים אולי לחוות וללמוד מחדש.

מדוע אני כותב את כל זאת?

אחרי פסח, פנו אלי רון ואוריה, ורצו לעצב טבעת אירוסין, וביקשו את ירושלים בתוך הטבעת.

אני מביא את דבריה של אוריה במלואם (ברשותה כמובן), עם כל התום, הטוהר והתקוות הספונות בהם.

וכמו שנאמר "סיפור של תכשיט"

"וארשתיך לי לעולם –

יוצאים לדרך המלאה בטוב, באור נעים, אהבה עצומה.

החסד שהקב"ה חלק עימנו, מתחיל ברגע האירוסין, הבחירה.

זהו הרגע שחוזרים אליו תמיד.

הבחירה הטהורה והנקיה,

ברצון לגילוי קודש אמיתי,

ואחריה המדרגות עד לחופה, הבית ה"חיצוני" שנראה לעין.

אבל הבית האמיתי כבר התחיל להיבנות, כשבחרנו בו,

בקדושה והטהרה שלו.

ושם הלב נמצא כל הזמן.

זכרון שמלווה ודוחף לטוב הנכון.

בדיוק כמו ירושלים שלנו,

וזאת ירושלים שלי. בית שלם.

כך רציתי שזכרונותיי יהיו.

להיזכר ולדעת שאני רוצה את בית המקדש,

שלי ושלנו, עם ישראל.

בית אחד שנבנה בעזרת ה' בתוך כל אבני ירושלים ובית מקדשה.

צריך להתחיל לעורר את הרגש לשם.

לזכור מאיפה כל אבן באה באמת.

תודה לך, הרב בועז שנתת לנו את האפשרות הזו. לזכור כל יום את הבית שלנו. לרצות בו ובשלמותו. והלוואי שאצליח כמו שליבי רוצה."

ולנו, הקוראים, לא ניתן אלא להשתתף בברכות, ולאחל לזוג הצעיר שירוו נחת זה מזו, וזו מזה, ותשרה השכינה ביניהם לאורך ימים ושנים, בטוב ובאהבה, בשפע ובברכה.